"להגיע אל הארץ המובטחת" – לרגל חודש הגאווה והסובלנות בירושלים במעמד הנשיא ריבלין

"נצעד בנושא מורשת - ותיקי וותיקות הקהילה, שבאומץ ליבם ובגבורתם פרצו עבורנו את הדרך. ששילמו על כך מחירים אדירים. שבזכותם אנו עומדים כאן היום לצידך. אנחנו חייבים להם כל-כך הרבה. אנחנו חייבים להוקיר אותם ולחגוג אותם. את ההישגים ואת הקשיים. יותר מהכל - אנו חייבים לוודא שהם יזכו להגיע לארץ המובטחת." - דברי פתיחה בפתיחת חודש הגאווה והסובלנות בירושלים בסימן "קהילה אחת פנים רבות" בבית הנשיא, 5 ליולי 2018
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest

אדוני נשיא המדינה, אזכיר לך, ברשותך, את הפעם הקודמת בה נפגשנו.

זה היה בצאת שבת, ה-1 באוגוסט 2015. פחות מ-48 שעות חלפו מאז דקר בן העוולה שליסל את שירה בנקי ז"ל, עוד לא בת 16 במותה, כשבאה לתמוך במאבקה של הקהילה הגאה במצעד הגאווה והסובלנות בירושלים. שעות ספורות חלפו מאז שמפגעים שילחו אש של טרור בזוג הורים ותינוק פעוט, רק בן שנה – ושרפו את בני משפחת דוואבשה.

לא רצינו להיות בכיכר ציון באותו הלילה. רצינו לחבק בני משפחה וחברים, לומר מילים מנחמות. כאבנו ובכינו. היינו חייבים לצאת לרחוב. לוודא שבכל בית במדינה ישמעו מילים ברורות של אהבה, שיגברו על השנאה שהכתה בנו.

הייתה לי הזכות לארגן את את עצרת "האהבה תמיד מנצחת". הייתה לי גם הזכות להזמינך, אדוני הנשיא, להשתתף בה. בערב יום חמישי הנורא ההוא הושטנו אליך יד. ולא אכזבת. עמדתי שם לידך בכיכר ציון, כשנשאת נאום שרבים לא ישכחו לעולם. "להבות פשטו בארצנו", פתחת, ודבריך היו כמי מזור על פצעים מדממים.

אדוני הנשיא. כמעט שלוש שנים חלפו מאותו נאום אמיץ. שלוש שנים שבהן הצלחנו, הקהילה הגאה ובני ובנות – שוב ושוב – לקדם אותנו קרוב יותר לחירות מלאה מאלימות ומאפלייה. שבהן נגענו בחייהם של מאות אלפי בני ובנות אדם, מכל "השבטים" בישראל, מכל מגזר וציבור. מגיע לנו שנחגוג את ההישגים האלה.

אך אסור שנשכח את הכשלונות. וכן – גם נכשלנו. נכשלנו כי הלקח לא נלמד. רבנים שמשכורתם משולמת מכספי מיסים, כספנו – קוראים לנו "טרוריסטים" ו"כת של תועבה", מבהירים ש"דיננו מיתה". במקום לגשר על פערים וקשיים בסובלנות ומתינות – הם זורעים את הזרעים שעלולים לצמוח במרצח הבא.  נכשלנו כי תלמיד ישראלי יכול לסיים שתיים עשרה שנות לימוד בלי שייתקל ולו פעם אחת בקהילה הגאה. וכשלא מכירים – מפחדים. וכשמפחדים – שונאים.

וכששונאים מספיק – יש מי שמניף סכין.

נכשלנו כי טרנסג'נדרים עדיין סובלים מאלימות יומיומית, ממסדית וציבורית. כי המדינה מכריחה זוגות של נשים להוכיח שאינן עברניות מין בבואן להקים משפחה. נכשלנו כי גם כשביהמ"ש מבהיר שהיעדר נישואים גאים הינו אפליה ברורה – המחוקק לא נוקף אצבע לתקנה.

כל אלה – עומדים לצד ההישגים. למרות האלימות ולמרות האפלייה –  המצב טוב מאי פעם. אבל הוא עודנו אינו טוב מספיק. את מחירי הפער בין הראוי למצוי אנחנו משלמים על בשרנו.

אדוני הנשיא, בעוד קצת פחות מחודש נצעד במצעד הגאווה והסובלנות ה-17 בירושלים. נצעד בנושא מורשת – ותיקי וותיקות הקהילה, שבאומץ ליבם ובגבורתם פרצו עבורנו את הדרך. ששילמו על כך מחירים אדירים. שבזכותם אנו עומדים כאן היום לצידך. אנחנו חייבים להם כל-כך הרבה. אנחנו חייבים להוקיר אותם ולחגוג אותם. את ההישגים ואת הקשיים. יותר מהכל – אנו חייבים לוודא שהם יזכו להגיע לארץ המובטחת. לחיות במדינת ישראל שבה הם שווי זכויות ככל אדם. שבה נוכל לחיות כולנו, לא על אף השונות שלנו, אלא בזכותה – חיים משותפים, בהרמוניה ואהבה.

אני אולי נשמע נאיבי, אדוני הנשיא, אבל אני יודע שלא מדובר בחלום רחוק – אלא במציאות שיש בכוחנו להגשימה. שלוש שנים חלפו מאז שזכיתי לראות במו עיני ובאופן אישי את המנהיגות ואת האומץ שלך. תודה שנעמדת לצידנו אז, תודה על העמידה לצידנו היום – וחשוב מכל, תודה על העמידה לצידנו בדרכים שעוד נלך בהן, בדרך להגשמת החלום הזה.

ונעשה זאת יחד. בימים האלה, ובזמן הזה. תודה.

צילום כלל התמונות: מארק ליימן/לע"מ

תכניית אירועי חודש הגאווה והסובלנות 2018 בירושלים בסימן "קהילה אחת פנים רבות", שנחשפה באירוע. עיצוב: איתמר בוכניק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Posts

נאומים, מאמרים ושות'
ערן גלובוס

ה-30 ביולי – אתה נמצא כאן #2

"ה-30 ביולי" מתעד את 24 השעות של מצעד הגאווה והסובלנות בירושלים בקיץ 2015 שבו נרצחה שירה בנקי ז"ל מנקודת מבטי בהפקת המצעד // איורים מאת קרן כץ // מתוך מגזין המסעות "אתה נמצא כאן" #2, מרץ 2016

קראי עוד »