דבר העורך – מוסף משותף לבית הפתוח ולמקומוני מעריב – 31.5.19

ב-31.5 יצא לאור מוסף מיוחד של "הבית הפתוח" ומקומוני מעריב בעשרות אלפי עותקים. זכיתי לערוך את המוסף, שפורסם שבוע לפני מצעד הגאווה והסובלנות 2019 בירושלים. זהו "דבר העורך" שלי מתוכו.
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest

קוראים וקוראות יקרים,

המוסף שבידכם עכשיו איננו דבר מובן מאליו.

עד לפני כמה שנים סיפרו לנו – רבנים, פוליטיקאים, מנהיגי ציבור ועיתונאים – שהקהילה הגאה וירושלים הן כמו שמן ומים: דינן לחיות בנפרד. עדיין יש מי שמבקשים לצרוב את הנרטיב המיושן הזה בתודעה, כחלק ממאבקם על ההגמוניה ועל ירושלים מסוימת מאד – ירושלים של ציבורים מסוגרים, של בנפרד ולא ביחד.

עם הגדילה האדירה בפעילותו של הבית הפתוח, שיחגוג הקיץ 22 להקמתו, ועם הפיכת מצעד הגאווה והסובלנות בבירתנו לאירוע הדגל של הציבור הליברלי בישראל, שמושך אליו עשרות אלפי משתתפים מדי שנה, מכל קצוות החברה  – ברור שהקהילה הגאה בעיר היא מציאות גמורה וסופית. פשע השנאה המתועב של ישי שליסל, בו נרצחה שירה בנקי ז"ל, במטרה מוצהרת להפחיד ולהרחיק אותנו, נכשל כישלון חרוץ. אנחנו כאן כדי להישאר.

יש לי הזכות לעמוד בראש הבית הפתוח כיושב הראש. כנער שגדל במבשרת ציון, בשיפולי ירושלים, הבית הפתוח היה ביתי השני במלוא מובן המילה. הייתי חניך בקבוצות הנוער והצעירים (בנ"ץ) ולאחר מכן מתנדב, ממפיקי המצעד וחבר ועד. זכיתי להיבחר בידי חברות העמותה הן כחבר הועד הצעיר ביותר והן כיו"ר הצעיר ביותר בתולדותיה (הצעיר ביותר בהיסטוריית ארגוני הקהילה הלהט"בית – עוד ביטוי לאומץ  של חברות הבית הפתוח, שהעמידו צעיר בן 20 בראש הארגון היקר להם מפז). עתה, במלוא שלוש וחצי שנים לכהונתי כיו"ר, אני מסתכל אחורה ומתמלא גאווה. על אף האתגרים האדירים בהם העמידו אותנו – אנחנו חזקים מתמיד.

חלק עצום מהחוזקה שלנו מגיע לא רק מציבור העובדים והמתנדבים המסור שבעמותה – אלא מהשותפים שלנו ברחבי העיר. אנחנו שמחים מאד לשתף השנה פעולה באופן פורץ דרך גם עם רשת "מעריב" ולמנות אותם בין שותפינו  – אנשים וגופים בתחומי החינוך, הרווחה, התרבות והאמנות, במאבק לשינוי חברתי ובקשת רחבה של תחומים. השותפויות הענפות הללו – עם ארגונים ואנשים מגוונים כמעט כמו העיר עצמה, שהיא המיקרוקוסמוס האמיתי של החברה הישראלית – הם הוכחה ניצחת להתקדמות המטאורית שתושבי ירושלים עברו ועוברים ביחס לקהילה הגאה.

נכון – המצב רחוק ממושלם. בעירייה עדיין יש רבים שמבקשים לצמצם את פעילותנו ולהחזיר את הגלגל לאחור, על אף פסיקות ביהמ"ש. פשע השנאה של שליסל הוא הוכחה כי אמנם רק אדם אחד היה מספיק חדור שנאה מתועבת כדי לנסות לפגוע בנו פיזית – אך רחשי התמיכה בו עדיין קיימים, גם ברחובות העיר וגם מחוצה לה.

בפעילות היומיומית שלנו, 365 ימים בשנה, 24/7 כמעט – אנחנו עובדות כדי לשנות את המציאות הזאת. אתם, קוראי וקוראות מוסף יקרים אלה – אתם השותפים שאנחנו מבקשים לצרף אלינו. אתם יכולים להיות שגרירים במשפחות, בקהילות ובשכונות שלכם – שגרירים של דיאלוג ושל פיוס, של סובלנות ופלורליזם וכן, גם של גאווה. אינכם חייבים להיות חלק מחברי הקהילה הגאה – ממש במוסף זה תזכו לקרוא את דבריה של חברי לועד המנהל, נעם יבין – ירושלמית הטרוסקסואלית (קרי, שאינה משתייכת לקהילה) המתנדבת כבר 4 שנים בבית הפתוח בפרויקט הנוער והצעירים. אפשר ורצוי להתנדב, ואפשר גם לקחת חלק במאבק בלי לעשות הרבה – בתגובה לאמירה להט"בופובית ברחוב או בעבודה, בפרסום תמיכה ברשתות החברתיות ובצעידה במצעד בירושלים, שבו כנראה תפגשו את המורה מהתיכון, את החברים מהישיבה או המכינה או הפלוגה, ואולי גם בני משפחה. הכי טוב – תביאו אותם לצעוד איתכם.

אני מודה מאד למעריב על ההזדמנות להיות העורך האורח של מוסף זה, שבו השתדלנו, בהתאם לנושא המצעד השנה – "קהילה אחת פנים רבות" – להביא כמה פנים, ממש קומץ – של הקהילה הגאה בירושלים. אני מזמין אתכם לכתוב לנו, בעמוד הפייסבוק של הבית הפתוח, מחשבות על המוסף – ולהצטרף לדיאלוג מסוג אחר, דיאלוג שאנו בונים אמנם במאבק של הקהילה הגאה אבל שאני מאמין בכל ליבי שיכול וצריך להוות דוגמה גם לשיח ציבורי בנושאים מגוונים אחרים שמעסיקים את כולנו במאבק לישראל צודקת, חומלת ואוהבת יותר.

בפתח חודש הגאווה 2019 ולקראת המצעד בירושלים שיתכנס בגן הפעמון ויצעד לגן העצמאות ב-6.6 – אני גאה בקהילה הירושלמית, בבית הפתוח ובכן – קוראות וקוראים יקרות – על הנכונות שלכן לפתוח את הלב ולהקשיב.

קריאה מהנה,

ערן גלובוס, יו"ר הבית הפתוח בירושלים לגאווה ולסובלנות

שער - מוסף מעריב + הבית הפתוח 2019

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Posts

נאומים, מאמרים ושות'
ערן גלובוס

ה-30 ביולי – אתה נמצא כאן #2

"ה-30 ביולי" מתעד את 24 השעות של מצעד הגאווה והסובלנות בירושלים בקיץ 2015 שבו נרצחה שירה בנקי ז"ל מנקודת מבטי בהפקת המצעד // איורים מאת קרן כץ // מתוך מגזין המסעות "אתה נמצא כאן" #2, מרץ 2016

קראי עוד »