נאום – מצעד הגאווה והסובלנות 2019 בירושלים

עלינו להכריז מלחמה. מלחמה נגד ההפרדה של החברה הישראלית למגזרים הולכים ומצמצמים. המחנאות היא ההפך המוחלט מהמאבק הלהט"בי. לכן צעדנו היום תחת הסיסמה "קהילה אחת, פנים רבות". זהו המאבק - מאבק לשחרור מחברה שאומרת לנו שאי אפשר להיות טרנסית מאשדוד, חרדי תומך מבני ברק, לסבית ימנית מת"א, הומו שמאלני מקריית שמונה. אפשר גם אפשר.
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest

נאום – מצעד הגאווה והסובלנות 2019 בירושלים

ערב טוב. אני נרגש לעמוד כאן, מעל הבמה החשובה ביותר בציבוריות הליברלית הישראלית, בערב הזה שבו אנחנו יוצאות לקיץ של גאווה וסובלנות – בפעם הראשונה מירושלים בירתנו.

חברים וחברות,

גם אני, כמוכם, עדיין מתקשה להאמין שאנו הולכים שוב לבחירות. גם אני, כמו ישראלים רבים, תוהה כיצד הגענו למצב הזה. אבל עלינו להסתכל למציאות בעיניים. אנו הולכים לבחירות בגלל מפגן של קנאות ושל מחנאות מכוערת, שעסוקה במחוות ריקות וספינים תקשורתיים במקום לעסוק בליבון מכבד, קשה ככל שיהיה, של המחלוקות שמעסיקות אותנו.

צריך לומר זאת בבירור: השנאה והקיטוב בין חלקים שונים של החברה הם האיום הגדול ביותר על נשמתה של מדינת ישראל.ואנחנו – הלהטבים ובני בריתנו – יכולים לתת תשובה ניצחת, לקחת חלק בתיקון עמוק של המדינה הזאת שכל-כך יקרה לנו.

בשבועות האחרונים היו מי שניסו לצייר את המאבק שלנו לצעוד כמאבק מחנאי. מצד אחד מסורת ישראל, מצד שני הקהילה. אלפי הכיפות שמתנוססות כאן איתנו הן ההוכחה הטובה ביותר לגודל ההטעייה.

חברים וחברות,

כל עוד השנאה לאחר ולשונה ממשיכה לזהם את הבאר שממנה כולנו שותים, נווה המדבר שהוא החברה הישראלית – השוויון המלא לעולם לא יגיע. נמשיך להתקדם צעד אחרי צעד, ננפץ תקרות זכוכית ונסרב לשוב לאחור, אך המטרה הסופית תישאר רחוקה.

אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי לברך את שר המשפטים החדש, השר אמיר אוחנה, שניפץ אמש תקרת זכוכית משמעותית. השר אוחנה בחר להגיע לכאן ביומו הראשון כשר משפטים ואני שמח על כך. השר – כהונתך תיבחן במעשים ולא באמירות. אנו מחכים לכך.

50 שנה למהומות סטונוול, הרגע שהפך את המאבק הלהט"בי לתנועה שאי אפשר לעצור – אנחנו כאן כדי להגיד: הגיע הזמן!

כשחברי הכנסת מועלים בתפקידן ומפילים חקיקה לשיוויון זכויות, או לא פחות גרוע מכך, מעלים "הצהרות חוק" חסרות סיכוי בשביל לנגח את הממשלה מעל גבינו – אנחנו מרגישות את הכאב בבירור.

אלו נאבקים באלו ואנחנו כלי המשחק. לא עוד.

בשנה שעברה עמדתי כאן והכרזתי על הקמת מדינת להט"ביסטן – ניסוי בציבוריות ישראלית אחרת, שחוגגת את השונה ואת האחר. התגובות לנאום היו מרגשות אבל זה לא מספיק להתרגש. אנחנו חייבים לעלות הילוך.

להכריז מלחמה.

לא מלחמה על איש. המאבק שלנו לא יכול להשלים עם אף סוג של אלימות "צודקת" במירכאות. רידוד המרחב הציבורי לשדה שבו החזק הוא הריבון, השולט היחידי – הוא חורבן החיים היהודיים והדמוקרטיים במדינה.

ובכל זאת, זוהי מלחמה.

מלחמה נגד ההפרדה של החברה הישראלית למגזרים הולכים ומצמצמים, תיבות תהודה שבהן נדרשים בני האדם, כמו במדינה טוטליטרית, להשקפת עולם זהה בין כל בני ובנות המחנה. אין מקום למורכבות ודיאלוג הוא פנטזיה.

המחנאות היא ההפך המוחלט מהמאבק הלהט"בי. לכן צעדנו היום תחת הסיסמה "קהילה אחת, פנים רבות". זהו המאבק – מאבק לשחרור מחברה שאומרת לנו שאי אפשר להיות טרנסית מאשדוד, חרדי תומך מבני ברק, לסבית ימנית מת"א, הומו שמאלני מקריית שמונה. אפשר גם אפשר.

כנער שגדל בבית הפתוח, ארגון שחיים בו באהבה ואחדות מוסלמים בני מזרח העיר עם יהודים דתיים וחילונים, נוצרים, מזרחים ואשכנזיות, כאלה שגדלו בעיר וכאלה שהתאהבו בה: אני יודע שזאת התשובה. בזכות הסירוב העיקש להתכנס למחנה זו או אחר, להדיר את כל מי שלא מיישרת קו – אנחנו כאן למרות הכל. 4 שנים אחרי הרצח הנורא של שירה בנקי ז"ל, שנרצחה בגלל קנאות, שנאה וצרות אופקים – נמשיך להיאבק – לזכרה.

שותפים ושותפות, חברים וחברות,

הלילה בירושלים אנחנו נמצאות במפגן ענק של אור. בחרנו לפתוח את עונת הגאווה פה, במצעד ההיסטורי בירושלים, כי כאן מתקבלות ההחלטות הלאומיות. כאן הממשלה, הכנסת וביהמ"ש העליון. זאת בירתנו. מכאן נצא לקיץ של מחאה בכל רחבי הארץ, ביותר מ-40 ישובים וערים.

עשרות אלפי האנשים שעומדים כאן מולי הם התשובה למחנאות ולשיסוי ביננו לבין עצמנו. אתם הכח האמיתי. אתם – שבאתם וצעדתם ויצאתן איתנו למהפכה!

הדרך ארוכה ומפותלת. האתגרים רבים. אבל אנחנו חייבות ללכת בה. חייבות להתמיד במאבק בהגמוניה, בדיכוטומיה, במילים גבוהות שיש להן משמעות אחת: מחיקת המגוון, מחיקת הקהילה, מחיקת האדם.

בעוד שלושה חודשים נלך לבחירות. כל אחת מאיתנו תצביע לפי צו מצפונה. אבל אני מפציר בכן, תחשבו טוב טוב – במפגשים עם המועמדים, ברשתות החברתיות, בהליכתכן אל הקלפי – מי זה בכלל "הם" ומי זה בכלל "אנחנו", ולמה אנחנו שוב ושוב מקימות חומות במקום לייצר גשרים.

הלילה בנינו ביחד גשר מפואר בירושלים, בין כל קצוות החברה בישראל. חובה עלינו להמשיך מכאן במהפכה. לבנות מודל אלטרנטיבי למנהיגות שיושבת לא רחוק מאיתנו כאן בבירה.

זה אפשרי. וזה רק בידיים שלנו ושל היקרים לנו.

וזאת לא מלחמה שמותר לנו להפסיד בה.

ואנחנו ננצח. בזכותכם.

לילה טוב קהילה אהובה שלי, תומכים ותומכות. לילה טוב ירושלים.

Posts

נאומים, מאמרים ושות'
ערן גלובוס

ה-30 ביולי – אתה נמצא כאן #2

"ה-30 ביולי" מתעד את 24 השעות של מצעד הגאווה והסובלנות בירושלים בקיץ 2015 שבו נרצחה שירה בנקי ז"ל מנקודת מבטי בהפקת המצעד // איורים מאת קרן כץ // מתוך מגזין המסעות "אתה נמצא כאן" #2, מרץ 2016

קראי עוד »