סולידריות היא התשובה למגפה

סולידריות - בין אנשים, בין קהילות, בין ציבורים - היא התשובה שלנו למגפה. פורסם במקור ב-Mako.
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest

עצמו עיניים. תארו לעצמכם שנגיף הקורונה היה מגיע לישראל באיחור קל. נניח, בחודש יוני, חודש הגאווה. תארו לעצמכם שהתקשורת הייתה מדווחת ערב אחד, שבמצעד הגאווה והסובלנות בירושלים נדבקו אלפי בני אדם. דמיינו את הרשתות החברתיות. דמיינו את הפוליטיקאים. דמיינו את גובה הלהבות שהיו עוטפות אותנו.

פתחו את העיניים. לא צריך לדמיין. היכנסו לפייסבוק או לקבוצות הווטאסאפ, התבוננו בהסתה הפרועה המשתוללת נגד הציבור החרדי. ראו את הקריאות האיומות, בלתי נתפסות, חלקן קוראות לאלימות של ממש וה"מתונות" שבהן רק להדרתם, לענישה על כך שהעזו להידבק.

מדי שנה חווה הקהילה הגאה מסע דה-לגיטימציה, ששיאו לקראת ובמהלך אירועי הגאווה, בפרט מצעד הגאווה והסובלנות בירושלים. פחות מחמש שנים עברו מאז שהציבור ראה את מחירה של השנאה הזאת, ברצח שירה בנקי ז"ל, עוד לא בת 16, כשצעדה עם חבריה למען שוויון זכויות. לכן אין ספק שאם הקורונה הייתה מכה ב"ריכוז" של הקהילה הגאה – ההסתה הייתה מחריפה בעשרות מונים. אמירות מסוכנות על "דין מיתה" שנשמעות מקבוצה מצומצמת של רבנים היו תופסות וודאי אחיזה בציבור רחב. נהרות של רפש היו שוטפים את המרחב הציבורי והדיגיטלי.

רצה הגורל, והמגפה התפרצה סביב פורים, ולא סביב אירועי הגאווה. רצה והמגזר החרדי משלם עתה מחיר כבד על הפערים בינו לבין הציבור הכללי בנגישות לתקשורת ולמידע רפואי עדכני. וכך מצא הציבור הישראלי שעיר לעזאזל – קהילה ברורה ומגובשת, עם נראות ציבורית משמעותית, מועמדת מושלמת להיות "כליא ברק" של חרדות ופחדים – כי רובנו לא מכירים אותה לעומק וכשלא מכירים, מפחדים וכשמפחדים – שונאים.

על מנהיגי ונציגי כל הקהילות בישראל מוטלת עתה חובה, ללא יוצא מן הכלל, להשמיע קול ברור וחד משמעי. בקול חוצות חייבת להישמע קריאה ברורה – קמפיין השנאה המופנה כלפי הציבור החרדי פסול ביסודו. המגפה פוגעת בכולנו, חרדים וחילונים, יהודים וערבים, אזרחים ושאינם, כולם – ללא שום הבחנה. אסור לצבוע אותה בצבעים פוליטיים, אמוניים, זהותיים. אסור להפוך אותה לתחמושת פוליטית, שמשרתת רק את מי שמנסים ללבות ולשסות אותנו זה בזה.

עתה, בעת משבר חמור כל-כך, נבחנת יכולתנו להיות קודם כל בני אדם. לפני ימים ספורים פורסם כי הרב טאו, נשיא ישיבת הר מור וממנהיגי הקמפיין הצעקני נגד הקהילה הגאה ונגד שווין זכויות, חולה בקורונה. הרב טאו אינו איש צעיר, ואין ספק כי רבים מתפללים לרפואתו והחלמתו.

אני רוצה לצרף את קולי, כיושב ראש הבית הפתוח בירושלים לגאווה ולסובלנות, למתפללים אלה. לרב טאו אני מאחל, במלוא ליבי, רפואה שלמה והחלמה מהירה. על אף שפעילותו הציבורית מסוכנת ומזיקה – אני מקווה שיבריא ויוכל לשוב אליה במהרה ובהקדם.

המאבק על האנושיות שלנו מונח על הכף, במבחן גדול לסולידריות אנושית בסיסית. במבחן הזה אסור שניכשל – וחובה עלינו להצטיין.

פורסם במקור ב-Mako.

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Posts

נאומים, מאמרים ושות'
ערן גלובוס

ה-30 ביולי – אתה נמצא כאן #2

"ה-30 ביולי" מתעד את 24 השעות של מצעד הגאווה והסובלנות בירושלים בקיץ 2015 שבו נרצחה שירה בנקי ז"ל מנקודת מבטי בהפקת המצעד // איורים מאת קרן כץ // מתוך מגזין המסעות "אתה נמצא כאן" #2, מרץ 2016

קראי עוד »